זיהומי קנדידה יכולים להתפתח באופן מקומי ולפגוע באזור אחד בלבד כמו לדוגמה באזור הנרתיק, הפה או המעי, אך במקרים מסוימים הזיהום יכול לפלוש לזרם הדם ולגרום לזיהום מערכתי. קנדידה מערכתית מתרחשת בשכיחות נמוכה מאוד יחסית לזיהומי קנדידה מקומיים.
בנוסף יש לציין כי מדובר בזיהום שכמעט לא מתרחש בקרב אנשים בעלי מערכת חיסונית תקינה. למעשה ברוב המוחלט של המקרים הזיהום המערכתי מתפתח בקרב מאושפזים שמצבם הבריאותי ירוד. מצב שבו הקנדידה הצליחה לגרום לזיהום של מחזור הדם נקרא גם קנדידמיה.
מה הם הגורמים לקנדידה מערכתית?
הקנדידה מתקיימת באופן טבעי בנרתיק, במערכת העיכול ובמערכת הנשימה. מערכת ההגנה מפני פלישה של הקנדידה לזרם הדם כוללת את הפלורה החיידקית ואת תקינות הרקמות המהוות מחסום בין המעי, הנרתיק ומערכת הנשימה לבין הדם. אם הזיהום מצליח לפלוש לזרם הדם, נכנסת לפעולה מערכת החיסון, התוקפת את הפתוגן.
אי לכך, מערכת חיסונית חלשה וקרעים או סדקים ברקמות באזורים בהם מתקיימת הקנדידה באופן טבעי, מגדילים את הסיכוי לפלישת הקנדידה למחזור הדם ולהתפתחות של קנדידה מערכתית. זוהי הסיבה בגינה קנדידה מערכתית שכיחה יחסית בעיקר בקרב מושתלי איברים המקבלים טיפולים לדיכוי מערכת החיסון.
כמו כן השגשוג של הפטרייה תלוי כפי שציינו באוכלוסיית החיידקים הטבעית בגוף ולכן ניתן לראות עלייה בסיכון לחלות בקנדידה מערכתית גם בחולים המקבלים אנטיביוטיקה רחבת טווח, הגורמת לחיסול מסיבי של אוכלוסיית החיידקים. גורמי סיכון נוספים הם הזרקות סמים, שימוש בסטרואידים סיסטמיים, כוויות נרחבות, ניתוח בטן או חזה, עירוי מרכזי, נויטרופניה ועוד.
מה הם התסמינים של קנדידה מערכתית?
לאחר שהקנדידה מצליחה לחדור לזרם הדם של החולה, נוצרת תמונה קלינית הכוללת חום גבוה, תת לחץ דם ולויקוציטוזיס כשלעתים המצב מחמיר עד כדי שוק ספטי. באמצעות זרם הדם, יכולה הפטרייה להגיע לכל מערכות הגוף, אך האיברים המעורבים בזיהום המערכתי בשכיחות הגבוהה ביותר הם העור, העיניים, הכליות והמוח. כמו כן תיתכן מעורבות של מסתמי הלב, המפרקים והעצמות.
קנדידה מערכתית כרונית, הנקראת גם hepatosplenic candidiasis היא מחלה נפרדת, הפוגעת בעיקר בחולים אונקולוגיים המקבלים טיפול כימותרפי, המתאוששים מנויטרופניה. חולים אלה לרוב סובלים מכאבים ברביע הימני העליון של הבטן ומחום גבוה וממושך.
כיצד מאבחנים קנדידה מערכתית?
בדרך כלל ניתן יהיה לאבחן את הקנדידה בבדיקת תרבית דם, אך כאשר מדובר במחלה המערבת מספר איברים במקביל, אין זה מן הנמנע שהתוצאות יהיו שליליות. אי לכך, במקרים רבים האבחון מתעכב, מה שמוביל כמובן לעיכוב הטיפול. התמונה הקלינית המתפתחת במקרה של קנדידה מערכתית זהה לתמונה המתפתחת בעקבות אלח דם ממקור חיידקי. אי לכך, אין בתמונה הקלינית בשביל להצביע על המקור המדויק לתסמינים הקליניים מהם סובל החולה.
עם זאת, כאשר מופיעים התסמינים הרלוונטיים והחולה לא מגיב לטיפול אנטיביוטי, יש להעלות את החשד לכך שמדובר בזיהום פטרייתי. כמו כן חשוב לבחון האם ישנם גורמי סיכון מסוימים המהווים את מנת חלקו של המטופל, שיש בהם כדי להעלות את החשד לכך שמדובר בזיהום ממקור פטרייתי.
כיצד מטפלים בקנדידה מערכתית?
הטיפול בחולים הסובלים מקנדידה מערכתית כולל בעיקר שימוש בתרופות אנטי פטרייתיות כמו לדוגמה amphotericin B, 5-fluorocytosine ו- fluconazole, הניתנות בעירוי. ישנה חשיבות עליונה לאבחן במדויק את זן הפטרייה שגרם לזיהום המערכתי וזאת כיוון שישנם זנים הניחנים בעמידות מסוימת מפני סוגים ספציפיים של תרופות. כמו כן לעתים יתברר שהמטופל סובל מזיהום של מספר זני קנדידה במקביל ועל רקע זה יזדקק לסוגים שונים של תרופות.
