זיהום של קנדידה בלשון הוא זיהום המתרחש בעיקר על רקע שגשוג והתפשטות של פטרייה מזן קנדידה אלביקנס, המתקיים באופן טבעי כחלק מפלורת חלל הפה ב 50-90% מהאוכלוסייה הבריאה. הכוונה היא לכך שברוב המוחלט של המקרים, הפטרייה לא גורמת לתסמינים כלשהם והסיבה לכך נעוצה בעובדה שהקנדידה היא פטרייה אופורטוניסטית.
אורגניזם אופורטוניסטי הוא אורגניזם החי בסביבתנו ולא מהווה איום באופן שגרתי. עם זאת, ברגע שבו המערכת החיסונית שלנו מדוכאת או מוחלשת, הוא מנצל את ההזדמנות כדי לתקוף.
אילו זנים של קנדידה גורמים לקנדידה בלשון?
קנדידה אלביקנס הוא הזן הגורם לקנדידה בלשון בשכיחות הגבוהה ביותר כשסך הכול חמישים אחוז מהמקרים של קנדידה בלשון נגרמים על רקע התפשטות של זן זה. עם זאת, ישנם זנים נוספים של קנדידה הגורמים לזיהומים אלה, אם כי בשכיחות נמוכה יותר באופן משמעותי. להלן הזנים העיקריים הגורמים לזיהומי קנדידה בלשון לפי סדר שכיחות יורד:
- Candida tropicalis
- Candida glabrata
- Candida parapsilosis
- Candida krusei
- זנים נוספים – candida stellatoidea, candida pseudotropicallis, candida rugosa, candida famata, candida guilliermondi, candida dubliniensis ו – candida geotrichium.
- Candida albicans, candida glabrata ו – candida tropicalis מהווים יחד 80% מהזיהומים של קנדידה בלשון.
מה הם הגורמים לקנדידה בלשון?
ישנם גורמים רבים המובילים לכך שהמערכת החיסונית לא תוכל להתמודד עם הקנדידה הקיימת בלשון באופן טבעי. כך לדוגמה חולי איידס מתחילים לסבול מקנדידה בלשון כאשר המחלה שלהם עוברת לשלב התסמיני. שלב זה מתרחש כאשר ספירת הנויטרופילים נמוכה במיוחד, מה שמאפשר למגוון רחב של זיהומים אופורטוניסטיים לתקוף את הגוף. למעשה הדיווח הראשון בהיסטוריה על נפגעי מחלת האיידס כלל תיאור של חמישה גברים שחלו במקביל בקנדידה בלשון על רקע לא ברור.
הסיכון לקנדידה בלשון גבוה במיוחד גם בקרב חולים אונקולוגים המקבלים טיפולי כימותרפיה, הסובלים מנויטרופניה. זוהי הסיבה לכך שחולים הנמצאים בסיכון גבוה מקבלים טיפול אנטי פטרייתי מונע. כמו כן הסיכוי לקנדידה בלשון גבוה בקרב פגים שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד ובקרב תינוקות בעלי מערכת חיסונית חלשה כתוצאה מהפרעות גנטיות, אנשים במצב של הרעבה ותת תזונה, מושתלי איברים המקבלים טיפול לדיכוי המערכת החיסונית על מנת להקטין את הסיכוי לדחיית השתל ועוד.
מה הם התסמינים של קנדידה בלשון?
קנדידה בלשון יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים כשבדרך כלל הזיהום הפטרייתי פוגע לא רק בלשון אלא באזורים שונים בחלל הפה כמו לדוגמה בתקרת הפה ובחניכיים. הקנדידה בדרך כלל יוצרת רבדים לבנים נרחבים או נגעים אדומים קשים להסרה.
במצבים מסוימים עשויה להתפתח אף דלקת מקומית, כאבים בזמן הלעיסה, קשיי בליעה ועוד. לרוב קשיי בליעה מעידים על כך שהזיהום הצליח להתפשט ללוע ואפילו לוושט במקרים מסוימים.
כיצד מאבחנים קנדידה בלשון?
האבחון של קנדידה בלשון מבוסס ברובו על התמונה הקלינית, אך מאחר והזיהום יכול לבוא לידי ביטוי במגוון תסמינים ומאחר ועל מנת שניתן יהיה להתאים לחולה את הטיפול המתאים יש לבודד את הזן הספציפי של הפטרייה שגרם לזיהום, הרי שבדרך כלל יהיה צורך לעשות שימוש בבדיקות נוספות. בין היתר מדובר על נטילת דוגמית מהנגעים בלשון לבדיקת מיקרוסקופ, נטילת דוגמית לתרבית וכן לא אחת מבצעים ביופסיה מהלשון.
מעבר לבדיקות המעבדתיות ולתמונה הקלינית, חשוב כמובן לקחת בחשבון את כל גורמי הסיכון המהווים את מנת חלקו של המטופל, הקשורים להתפתחות של קנדידה בלשון.
כיצד מטפלים בקנדידה בלשון?
בקנדידה בלשון ניתן לטפל באמצעות טיפול אנטי פטרייתי מקומי הכולל תרופות כמו לדוגמה amphotericin B, gentian violet, nystatin ו- miconazole. עם זאת, אם מדובר בחולה שסובל ממערכת חיסונית מדוכאת כמו לדוגמה חולה אונקולוגי נויטרופני או חולה איידס בשלב התסמיני של המחלה, ייתכן כי יהיה צורך לעשות שימוש בתרופות אנטי פטרייתיות מערכתיות הניטלות בעירוי ורידי.
אם הקנדידה בלשון התפתחה על רקע טיפול תרופתי כמו לדוגמה במקרה של טיפול באנטיביוטיקה רחבת טווח או טיפול סטרואידי, ייתכן כי תתקבל ההחלטה להפסיק את הטיפול אם כי לא תמיד ניתן יהיה לעשות זאת. הטיפול הטוב ביותר בקנדידה בלשון הוא המניעה של הזיהום ולכן חשוב ביותר לזהות את החולים הנמצאים בסיכון מוגבר ולפעול להפחתת דרגת הסיכון בה הם נמצאים.
