הקנדידה שוכנת באופן טבעי באזורים שונים בגופנו, בדגש על מערכת המין הנשית, מערכת העיכול, העור ומערכת הנשימה. במצב תקין הקנדידה לא גורמת לזיהום או לתגובה חיסונית שכן ההתפשטות שלה מווסתת על ידי גורמים שונים.
למעשה הקנדידה היא פתוגן אופורטוניסטי, כלומר אורגניזם שבדרך כלל לא מזיק לנו, אך מסוגל לנצל הזדמנות לתקיפת הגוף, כשבעיקר מדובר במצבים בהם המערכת החיסונית חלשה מכדי לנטרל אותו. במאמר שלפניכם נפרט אודות הגורמים המרכזיים לזיהומי קנדידה.
תרופות שעשויות לגרום לזיהומי קנדידה
בגדול ניתן לחלק את כל התרופות שמגדילות את הסיכון לחלות בזיהומי קנדידה לשתי קבוצות מרכזיות להלן:
- תרופות אנטיביוטיות – תרופות אנטיביוטיות מסוגלות לפגוע בחיידקים, אך אינן משפיעות כהוא זה על הקנדידה, שכן הקנדידה היא פטרייה ולא חיידק. בנוסף לחיידקים שגרמו לזיהום בגינו נלקחת האנטיביוטיקה או לחיידקים שטרם גרמו לזיהום, פוגעות התרופות האנטיביוטיות גם באוכלוסיית החיידקים המהווים את הפלורה הטבעית של הגוף.
- כתוצאה מכך, משתנה המאזן הטבעי של הפלורה והקנדידה יכולה לשגשג באין מפריע. הסיכון גבוה במיוחד כשמדובר בנטילה של אנטיביוטיקה רחבת טווח הפועלת נגד מגוון רחב של חיידקים במשך זמן ארוך.
- תרופות לדיכוי מערכת החיסון – כל תרופה שגורמת לדיכוי של מערכת החיסון מגדילה את הסיכון לחלות בזיהום של פטריית הקנדידה. כמו כן פגיעה במערכת החיסון מעמידה את החולה בסיכון לפלישת הקנדידה למחזור הדם (קנדידמיה). תרופות לדיכוי מערכת החיסון נקראות תרופות אימונוסופרסיביות ומשמשות לטיפול במושתלי איברים, מושתלי מח עצם, חולים במחלות אוטואימוניות ועוד.
מחלת הסוכרת
חולי סוכרת סובלים משכיחות גבוהה של זיהומי קנדידה כשבעיקר מדובר בזיהומי עור ורקמות ריריות, זיהומים של הנרתיק בנשים, זיהומים של דרכי השתן וזיהומים של חלל הפה והלוע. הקנדידה המתקיימת על פני העור באופן טבעי, מצליחה לפלוש לרקמות של חולי הסוכרת בין היתר על רקע זרימת הדם הלקויה ובעיות התחושה, הגורמות לשכיחות גבוהה של חתכים, סדקים ופצעים.
בנוסף לכך, ישנם אלמנטים רבים במערכת החיסונית של החולה הסוכרתי שלא מתפקדים בצורה תקינה כשבין היתר מדובר בנויטרופילים, הדרושים לחיסול הפטרייה. הזיהום של העור על ידי פטריית הקנדידה בחולי סוכרת מתרחש בעיקר בחולים לא מאוזנים הסובלים מהשמנת יתר, לאחר טיפול אנטיביוטי כשלרוב יתפתח הזיהום באזורי עור לחים וחמים כמו לדוגמה בקפלי השדיים בנשים ובמפשעות.
זיהומי קנדידה בנרתיק של נשים סוכרתיות שכיחים פי 2 בחולות סוכרת סוג 1 מאשר בחולות סוכרת סוג 2 ונחשבים לקשים ביותר לטיפול. זיהומי קנדידה בחלל הפה והלוע של חולי סוכרת מתרחשים בשכיחות גבוהה יחסית בחולים מעשנים ובחולים המרכיבים שיניים תותבות.
מחלת האיידס
התפתחות של זיהום קנדידה בדרך כלל מהווה את הסימן הראשון המהווה עדות לכך שהמחלה עברה לשלב התסמיני. הקנדידה מהווה גורם תחלואה ותמותה משמעותי בקרב חולי האיידס כשבדרך כלל תוך חמש שנים לכל היותר מהתפרצות הקנדידה, החולים הולכים לעולמם. הקנדידה גורמת באוכלוסייה זו בתחילת השלב התסמיני לדלקת הוושט, דלקת ריאות ופטרת הפה.
פגות
אוכלוסייה נוספת הנמצאת בסיכון מוגבר לחלות בזיהומי קנדידה היא אוכלוסיית הפגים, כשהדבר רלוונטי בעיקר לפגים שנולדו במשקל נמוך מאוד ולפגים שנולדו בשלב מוקדם יחסית של ההיריון. פגים שנולדו במשקל הנמוך מקילוגרם אחד ופגים שנולדו לפני השבוע ה- 28 להיריון, נמצאים אף בסיכון מוגבר לחלות בזיהום מערכתי של קנדידה. בקרב אוכלוסייה זו מתקיימים מספר גורמי סיכון במקביל: שימוש באנטיביוטיקה רחבת טווח למניעת זיהומים חיידקיים, מערכת חיסונית לא בשלה, עור לא מושלם ושימוש בצנתר מרכזי ובעירויים לצרכים שונים.