קנדידה מתרחשת כשכמות החיידקים הידידותיים במעיים מצטמצמת, ואורגניזמים אחרים מתגברים והופכים לרוב. קיימים מספר גורמים המשבשים את איזון האורגניזמים במעיים ומובלים לצמיחת יתר של מינים שאינם רצויים.
הגורמים החשובים ביותר המובילים להתפתחות קנדידה הם שימוש באנטיביוטיקה; שימוש בגלולות למניעת הריון; שימוש בהורמונים אחרים המשפיעים על מערכת החיסון, במיוחד סטרואידים; תזונה לקויה; צריכת אלכוהול; ומשקל עודף.
מיקרואורגניזמים חריגים במעיים ובמערכת העיכול ידועים כגורמים לקנדידה. מחקרים מראים קשר בין מערכת העיכול, הכבד והמערכת החיסונית. לדוגמא, מצב יתר של שמרים מיצר חומרים רעילים העוברי את מחסום הדם ומשנים במוח תפקוד נוירולוגי הגורם ל"ערפול מוחי", בעיות התנהגות וקשיי למידה.
בדיקת מקיפה לגילוי קנדידה
לא קיימים די מחקרים לגבי קנדידה, המסכימים על שיטות בדיקות מדויקות. אך בדיקה לצמיחת יתר של חיידקים במעי הקטן זמינה כיום באמצעות בדיקת נשימת מימן. קיימים אף מחקרים רבים שבוצעו על בעלי חיים, המראים כי שימוש נרחב באנטיביוטיקה וסטרואידים גורם לעלייה משמעותית בקנדידה והתיישבות חיידקים פתוגניים, בשל הרס חיידקים ידידותיים ודיכוי המערכת החיסונית. מצב יתר של שמרים ניתן לזיהוי באמצעות דגימת צואה, לבדיקת קנדידה, רמות נוגדנים, בדיקות שתן או בדיקות דם לזיהוי רמות מוצרי שמרים כגון אלכוהול וחומצות אורגניות.
בדיקת צואה מקיפה מזהה נוכחות מיקרואורגניזמים פתוגניים, כגון שמרים, טפילים וחיידקים התורמים לקנדידה. הבדיקה מספקת מידע מועיל על זנים פרטניים שזוהו במדגם, ומעריכה אף נוכחות רמות מועילות של חיידקים, תפקוד מערכת החיסון במעיים, בריאות כוללת של המעיים וסמני דלקת.
לביצוע הבדיקה יש לאסוף דגימת צואה בשני ימים נפרדים, בהפרשים שאינם עולים על 12 שעות. הדגימה מתקבלת בקופת החולים, ובמשך יומיים לפני ביצוע הדגימה על המטופל להימנע מצריכת תוספי אנזימי עיכול, נוגדי חומצה, ברזל, ויטמין C, נוגדי דלקות וכמויות גדולות של בשר.
בדיקת מעיים לקנדידה
הבדיקה המועדפת לקנדידה היא בדיקת צואה בשילוב עם בדיקת נוגדנים בדם, אותה ניתן להזמין בהפניית הרופא על מנת לבדוק נוכחות חיידקים טובים ושמרים. חיידקים נמוכים או העדר חיידקים טובים הם אחד הגורמים העיקריים לזיהומים פטרייתיים כרוניים. קנדידה יכולה לחיות היטב גם עם חיידקים טובים, שאינם פוגעים בדפנות המעיים. לכן חשוב לקבוע את רמות חיידקים אלו, ובחלק מהמקרים ניתן לזהות את סוגי החיידקים בבדיקת צואה.
בתנאי מעבדה, ניתן להשתמש במדגם הבדיקה לזיהוי קנדידה ושמרים, ובהמשך לוודא שהם מפעילי פרופיל הרגישות לשמרים. בדיקת הרגישות קובעת מהן התרכובות הטבעיות ואלו תרופות יהרגו מינים מסוימים של שמרים. אם בדיקת הצואה אינה מזהה שמרים, אך מזהה צמיחת יתר של חיידקים רעים, ניתן לקבוע בהתאם את הטיפול.
ממצאים המתגלים בבדיקת צואה
קנדידה היא אורגניזם פטרייתי כמו שמרים. במצב נורמלי, יש כמויות קטנות שלה במעיים. אך במצב גידול יתר של חיידקים ואורגניזמים אחרים, מתרחשת צמיחת יתר של קנדידה, ואדם מתחיל לסבול משמרים במעיים וזיהום חוזר בחלקים רבים בגוף.
בדיקת צואה לקביעת קנדידה כוללת:
- היבטי עיכול וספיגת מערכת העיכול
- מדגמי חיידקים ושמרים
- בדיקות טפילים
- בדיקת רגישות
- סמנים דלקתיים
- סמנים מטבוליים
- חוסר סבילות לגלוטן
- חוסר סבילות לחלב
- פתוגנים זיהומיים.
הבדיקה מעריכה את בריאות מערכת העיכול, יכולת הספיקה, איזון חיידקים, חילוף חומרים, נוכחות קנדידה ודלקת.
