זיהום הנובע מקנדידה הינו קשה לאבחון ומהווה אתגר קשה לפיצוח עבור הרופאים וזאת משום שתהליך זיהוי הבעיה אינו כרוך בבדיקה אחת בלבד המעידה באופן מוחלט על קיומה של הקנדידה.
הפטרייה הנמצאת במעיים מעוררת בעיות שונות בגוף והיא עלולה להתפשט לאזורים נוספים בגוף ולכן במידה וקיים חשד לקנדידה יש צורך בביצוע בדיקת מעבדה לצורך קבלת אבחון נכון אשר יאפשר מתן מענה רפואי לבעיה.
זיהוי קנדידה
גם לאחר אבחון הבעיה וזיהוי כי מדובר בזיהום של פטריית הקנדידה יש לבדוק באיזה זן מדובר ומהם הגורמים אשר מאפשרים לה להתפתח ולשגשג. על אף הקושי בתהליך האבחון ישנה חשיבות רבה בתהליך על מנת להעניק טיפול מתאים.
יש לציין כי גם לאחר זיהוי הפטרייה נדרשות בדיקות חוזרות אשר יובילו לאבחנה ודאית. הבדיקות הנקבעות בידי הרופא משתנות בהתאם למוקד הזיהום, לאופיו ולתסמינים המופיעים, הבדיקות החשובות ביותר בהליך הן בדיקת משטח KOH ובדיקת תרבית לפטריות.
משטח KOH
בדיקה אשר נועדה לזיהוי סימנים פטרייתיים באמצעות מיקרוסקופ. הבדיקה כוללת נטילת דוגמא מהאזור הנגוע ושטיפה שלה בתמיסת KOH. הדגימה נלקחת מהנרתיק, מהעור או מהציפורניים. עם הגעת הבדיקה למעבדה, הדגימה מונחת על זכוכית נושאת ונשטפת בתמיסת אשלגן הידרוקסידי או אשלגן קאוסטי בריכוז הנע בין עשרה לעשרים אחוז.
שטיפת הדגימה בתמיסה גורם לחיסול של תאים אנושיים וחיידקיים כך שלאחר כרבע שעה נותרים על גבי הזכוכית תאים פטרייתיים בלבד. על מנת להבליט את התוצאות ניתן לעשות שימוש בחומרי צביעה כגון דימתיל סולפוקסיד וכן בחומרי צביעה פלואורסנטים מה שמקל על מלאכת הזיהוי.
בשלב השני, נבחנת הדוגמית תחת מיקרוסקופ ובהתאם למאפיינים נקבע האם מדובר בזיהום פטרייתי אשר הוביל להיווצרות התסמינים. במידה ולא נמצאו ממצאים פטרייתיים, התוצאה מוגדרת כשלילית וניתן לקבוע כי אין מדובר בזיהום פטרייתית מסוג כלשהו.
השיטה נחשבת לזמינה וזולה אשר מספקת תוצאות ואבחנה תוך זמן קצר. השיטה דורשת מיומנות גבוהה וניסיון בזיהוי הרכיב הפטרייתי, החומר הנבדק מתמוסס כשלוש שעות לאחר השטיפה ולא ניתן בכל המקרים לקבל זיהוי מדויק של הפתוגן שגרם לזיהום.
בדיקת תרבית
כאמור בדיקת משטח KOH לא מאפשרת זיהוי מדויק של הזיהום אשר גרם להופעת התסמינים ולכן הברור נמשך באמצעות בדיקת תרבית לפטריות. בבדיקה זו נוטלים מספר דוגמיות רקמה כאשר כל אחת מהן מונחת על מצע אחר המהווה ומספק תנאים אידאליים להתפתחות סוג מסוים של פטריה. לאחר מספר ימים עד מספר שבועות נבדק באיזה מצע התפתחו פטריות ומכאן ניתן להסיק איזה סוג של אורגניזם נמצא באותה הדוגמית.
הבדיקה מאפשרת זיהוי של הפתוגן המסוים אשר גרם לזיהום, זיהוי זה הינו חיוני לצורך התאמת הטיפול המתאים, כמו כן הבדיקה מוכיחה נוכחות פטרייתית. לצד יעילות הבדיקה, ישנם מספר חסרונות משום שישנם מקרים בהם משטח ההדגרה מזדהם בפטריות שמקורן אינו מהדגימה המקורית, כך עלולה להתקבל תוצאה חיובית שגויה. בעיה נוספת בבדיקה היא שמצעי הדגירה אינם מותאמים לכל זני הפטריות מה שעלול להוביל לתוצאה שלילית שגויה. לכן נעשות מספר חזרות על הבדיקה על מנת להגיע למהימנות גבוהה של תוצאותיה.
בדיקת הגורמים לקנדידה
לאחר שזוהתה קנדידה כגורם המזהם ניתן לבצע בדיקות לאבחון הגורמים אשר אפשרו התפתחות של הקנדידה הכוללות:
- ספירת דם מלאה
- בדיקת דם לברור רמות הברזל, וויטמין B12 וחומצה פולית.
- משטח דם
- בדיקת תפקודי בלוטת התריס.
- בדיקה גנטית לאבחון הפרעות במערכת החיסון במטרה לאתר את הגורם לחולשת המערכת החיסונית אשר הביאה ואפשרה לקנדידה לשגשג.
